האם סוף סוף מצאתי אהבה, זכה וטהורה, ללא כל השיפוטיות האכזרית כל כך שמלווה בדרך כלל אהבות בעידן הברוטאלי של ימינו? אין ספק שבעידן האגו המנופח של ימינו קשה מאוד למצוא אהבה אמיתית וכנה. כולנו ניגשים לחיפוש המפרך הזה עם סטריוטיפים סדורים וברורים מראש המקשים אלינו מאוד לפרוץ את מחסומי הדיעה הקדומה ותבניות הבשר והגוף שעולמינו השיקרי טיפטף לנו למוחינו מאז ילדותינו. לא ברור האם המחסומים מצויים בנו עצמינו או שמא באדם שמנגד האמור להיות בן\בת זוגינו. אנו מערימים אין סוף וועדות קבלה מפרכים שאמורים ליפול על תבניות סדורות שהכנו מראש. לא אחת נראה כאילו שיעתקנו אותם מתנאי הקבלה של יחידות הקומנדו או מקומות העבודה יוקרתיים אליהם אנו מתמודדים בדרך לתהילה המזוייפת של חיינו. הדבר מחריף ומקצין שבעתיים כשאנו מגלים שאין דמות דמיונית שכזו המסוגלת להתאים לאותם התבניות שבנינו במוחינו. תמיד יש כמעט ואולי וקרוב , אף פעם לא באותו הדיוק המושלם שיצרנו במחשבתינו. כשלון רודף כישלון ואיתו האכזבה מעצמינו שגורר תחתיו את הייאוש ולבסוף גם את הפחד- הפחד להיות לבד. לפתע אנו מוצאים עצמינו מתגעגעים בערגה מזוייפת לימים שבהם חלקנו את נפשינו, בשרינו ויצועינו לדמות שזכרונינו המדומה יצר כמעט יש מעין של איזו אקסית עתיקת יומין שהיתה חלק מחיינו בעבר.כל כך חזקה תחושת הבדידות והמחסור עד שנפשינו כמעט זועקת לשמים מהרצון להיות שוב ביחד ולחוש שנית את תחושת האהבה. אך האם אנו יכולים להתעלות מאותה אהבת הדגים, כמשל הדייג אוהב הדגים כי נהנה באכילתם, ולהפוך אותה לאהבת אמת שאינה תלויה בשום דרך או צורה באהבתנו את עצמינו.
אין ספק שהאהבה היא הרגש הכי מתעתע שקיים בנו מבין כל התחושות והרגשות המצויים בתוכינו. כל כך מתעתע שאין לנו לעולם את היכולת להבחין עד כמה היא נובעת מאותו אגו רודני השולט בריגשותינו. לא מאמינים? תשאלו את החוקרים המלומדים שישמחו לספר לכם על מחקרים שנעשו בתחום ההפכפך הזה. ממחקרים שמאוששים לנו את הטענה שאהבתנו דועכת מספר חודשים אחר כך, כשהורמונים מתחילים לשקוט על שמריהם ועד לאין סוף מחקרים המגלים לנו שבעצם בחירתנו בבת זוגתינו שייכים להבטים פסיכולוגים-נפשיים של חיפוש נואש של דמות האב או האם הביולוגיים שלנו. תילי תילים של מחקרים חלקם ביולוגים, חלקן פסיכולוגיים ואחרים מכוונים בסוף לאותה מטרה ממש, אין לנו כלל חופש בחירה אמיתי או שיקול דעת- כולנו אוהבים אהבת דגים. ככאלה אין לנו בעצם מושג קלוש מהי אהבה אמיתית, כזו שאינה קשורה לאהבת עצמי בלבד.
אין ספק שקשה לנו לקבל או לחשוב על מושג כה מופשט וטהור כאהבה בצורה גישמית וכמעט ברוטאלית כפי שהדגמתי קודם לכן, בעיקר לא כשהיא לובשת כסות רוחנית ורומנטית כל כך. אך מי שחווה מספיק אהבות בחייו בוודאי לא יכול שלא לתהות הכיצד אדם שעד לפני רגע אהבתי אותו בכל טירוף החושים נדמה לי פתאום לאחר זמן מה כבנאלי וכמעט מיותר. האם הוא השתנה כל כך או שמא אני? האמת אף אחד מאיתנו לא באמת השתנה ולמעשה גם לא הפסקנו לאהוב- כי מעולם לא אהבנו בעצם!!! האם אנחנו יכולים להתעלות מעל הטבע הזה וחוש את חווית האהבה באמת? ספק אם בכלל אנו יודעים מהי אהבה, כזו שאינה תלויה בדבר. מהרגע שאנו פוגשים את בן\בת זוגינו אנחנו אוטומטית, ללא כל רצון חופשי או כוונה מודעת, מתחילים ליישם את את המשפט הידוע "הפנקס פתוח והיד רושמת...". תמיד אהבתנו תלויה בדבר מתוקף היותינו אגואיסטיים בשורשינו הפנימיים.
האם אנו מסוגלים להעניק אהבה ללא גבולות וללא כל רצון לקבל בחזרה? ספק רב! אהבה היא רצון ככל רצון גישמי שקיים בתוכינו. הרצון להינות תלוי בחיסרונות הכלים המחפשים תדיר להתמלאות. מילוי וריקון אין סופיים שסופם כלים גדולים יותר וחיפוש מתיש ואין סופי אחר מילוי חדש. אין באהבה הגישמית שאנו חשים שום שוני מכל רצון אחר שקיים בנו ועל כן גם מילוי הכלי באהבה סופו להסתיים מהר. אל מנת להגיע לאותה אהבה אמיתית וטהורה אלינו לזנוח לחלוטין את אותו פנקס התחשבנויות ולהעניק אהבה ללא תלות או קשר בנתינה של האחר. זהו אלטרואיזם המוחלט של נתינה אינסופית שאינה מובנית בנו מלכתחילה ולמעשה היא גם הדרגה העליונה ביותר הניתנת להשגה. עד שלא נבין ונגשים מטרה זו לעולם נחייה בתחושות החמצה וריקון אין סופיים בחיפוש דגים חדשים בים.
אין ספק שהאהבה היא הרגש הכי מתעתע שקיים בנו מבין כל התחושות והרגשות המצויים בתוכינו. כל כך מתעתע שאין לנו לעולם את היכולת להבחין עד כמה היא נובעת מאותו אגו רודני השולט בריגשותינו. לא מאמינים? תשאלו את החוקרים המלומדים שישמחו לספר לכם על מחקרים שנעשו בתחום ההפכפך הזה. ממחקרים שמאוששים לנו את הטענה שאהבתנו דועכת מספר חודשים אחר כך, כשהורמונים מתחילים לשקוט על שמריהם ועד לאין סוף מחקרים המגלים לנו שבעצם בחירתנו בבת זוגתינו שייכים להבטים פסיכולוגים-נפשיים של חיפוש נואש של דמות האב או האם הביולוגיים שלנו. תילי תילים של מחקרים חלקם ביולוגים, חלקן פסיכולוגיים ואחרים מכוונים בסוף לאותה מטרה ממש, אין לנו כלל חופש בחירה אמיתי או שיקול דעת- כולנו אוהבים אהבת דגים. ככאלה אין לנו בעצם מושג קלוש מהי אהבה אמיתית, כזו שאינה קשורה לאהבת עצמי בלבד.
אין ספק שקשה לנו לקבל או לחשוב על מושג כה מופשט וטהור כאהבה בצורה גישמית וכמעט ברוטאלית כפי שהדגמתי קודם לכן, בעיקר לא כשהיא לובשת כסות רוחנית ורומנטית כל כך. אך מי שחווה מספיק אהבות בחייו בוודאי לא יכול שלא לתהות הכיצד אדם שעד לפני רגע אהבתי אותו בכל טירוף החושים נדמה לי פתאום לאחר זמן מה כבנאלי וכמעט מיותר. האם הוא השתנה כל כך או שמא אני? האמת אף אחד מאיתנו לא באמת השתנה ולמעשה גם לא הפסקנו לאהוב- כי מעולם לא אהבנו בעצם!!! האם אנחנו יכולים להתעלות מעל הטבע הזה וחוש את חווית האהבה באמת? ספק אם בכלל אנו יודעים מהי אהבה, כזו שאינה תלויה בדבר. מהרגע שאנו פוגשים את בן\בת זוגינו אנחנו אוטומטית, ללא כל רצון חופשי או כוונה מודעת, מתחילים ליישם את את המשפט הידוע "הפנקס פתוח והיד רושמת...". תמיד אהבתנו תלויה בדבר מתוקף היותינו אגואיסטיים בשורשינו הפנימיים.
האם אנו מסוגלים להעניק אהבה ללא גבולות וללא כל רצון לקבל בחזרה? ספק רב! אהבה היא רצון ככל רצון גישמי שקיים בתוכינו. הרצון להינות תלוי בחיסרונות הכלים המחפשים תדיר להתמלאות. מילוי וריקון אין סופיים שסופם כלים גדולים יותר וחיפוש מתיש ואין סופי אחר מילוי חדש. אין באהבה הגישמית שאנו חשים שום שוני מכל רצון אחר שקיים בנו ועל כן גם מילוי הכלי באהבה סופו להסתיים מהר. אל מנת להגיע לאותה אהבה אמיתית וטהורה אלינו לזנוח לחלוטין את אותו פנקס התחשבנויות ולהעניק אהבה ללא תלות או קשר בנתינה של האחר. זהו אלטרואיזם המוחלט של נתינה אינסופית שאינה מובנית בנו מלכתחילה ולמעשה היא גם הדרגה העליונה ביותר הניתנת להשגה. עד שלא נבין ונגשים מטרה זו לעולם נחייה בתחושות החמצה וריקון אין סופיים בחיפוש דגים חדשים בים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה