בסוף תמצאו את עצמכם כמו כולנו - באתרי הכרויות - אז אולי תזדהו איתי.
בעבר הלא כל כך רחוק אנשים התביישו לומר שהם פגשו את אהבת חייהם או אפילו סתם דייט באתר הכרויות. אין לי מושג מה הסיבה לכך , שהיום נראית אולי מצחיקה בעידן המסרים המיידים דוגמת המסנג'ר או ICQ, אבל בעצם הקישור של אהבה לאתר הכרויות היתה איזו זילות כמעט על גבול הפורנוגרפיה. אנשים נמנעו אפילו לומר לחבריהם הטובים ביותר את העובדה הפשוטה- לא אני לא דפוק ואין בי שום דבר לא בסדר ובכל זאת הייתי צריך להירשם לאתר הכרויות על מנת לצאת לדייט. אפילו היום שוררת איזו מחשבה סוררת מה אני אספר לילדים שלי כשישאלו איך הכרתי את אמא.
אין כמו הוליווד כדי לתאר את המפגשים השממיים והרומנטיים שאנו אמורים לחוות על מנת להגיע לאהבה הנכספת. לעולם לא תראה בסרטים האלה הכרות בנאלית שמתחילה ונגמרת בהרשמה לאתר הכרויות כזה או אחר ואחריה יציאה חפוזה לדייט, בדרך כלל מוזר. תמיד תלווה הכרות כזו בין גבר לאשה בעלילה פתלתלה, רומנטית, רווית סקס אפיל ודיאלוגים שנונים. אין כמו סרט הוליוודי מסוג זה כדי לסרס לנו את כל האגו הגברי ולצאת בתחושה דפוקה שאנחנו לא בסדר כמעט איפוטנטים, כי כל מה שהצלחנו לחצוב מהסלע זה רק איזו פגישה עיוורת ללא שום סיפור או קסם רומנטי שליווה את העלילה סביבה.
מה לעשות אבל הוליווד מחרבנת לנו את החיים ומכניסה אותנו לדיכאון לא רק בתחום קטן כמו איך אני אמור להכיר את אישתי לעתיד, אלא להכניס לנו רשימה אינסופית של תכונות אופי ובעיקר המראה הרצוי לאשה האידיאלית שאנו אמורים להכיר. מה לעשות אבל מרוב שהאידיאל הזה רחוק כל כך מהמציאות בשטח אנו נשארים תקועים בשלב החיפוש "הנסיכה על הסוס הלבן" (אצל הנשים זה בכלל מכה) גם אחרי גיל השלושים. לא שאין בחורות יפות בצורה מדהימה באתרי הכרויות, בהחלט ישנן כאלה, אבל תמיד התחרות הקשה כנראה מכריעה אותנו להתפשר לבסוף גם על פחות. זה קורה בעיקר לאחר אין סוף "קריצות" ושליחת מסרים עמוקים עלאק שמנסים למכור את הסחורה של עצמינו, שהיא לא תמיד משהו, האמת. בסופו של עניין גם בריטוש עמוק של פוטו שופ, עדיין הבחורה שניצא איתה תהיה, איך לומר זאת בעדינות, לא מישל פייפר. המלאה במקומות הנכונים תמיד תהיה שמנה וכנראה המיתוס של אישיות מקסימה שמעיד על חסכים פיסיים - לרוב נכון גם הוא. כי מה לעשות, אבל אנחנו שבויים כל כך בקונספט המטורף של היופי עד שאנו משקרים לעצמינו וכל האמצעים כשרים כנראה לשקר לאחרים. אולי בגלל זה קוראים לפגישות האלה - פגישות עיוורות- אולי בתקווה שהן יהיו כאלה? הייתי מוסיף גם פגישות חירשות לטייטל, בשביל לטשטש לחלוטין את העובדה שבנוסף לכך שלרוב אנחנו משקרים לגבי מראינו אנחנו גם פולטים המוני שטויות של רושם מזוייף על מנת להרשים את הצד שמנגד.
מה שמוביל לשאלה למה אנחנו עושים את זה לכל הרוחות, הרי בסוף נצטרך להופיע לדייט. אולי אנחנו מקווים שהמצפון או טוב ליבו של הצד השני ייתן לנו צ'אנס גם אם אנחנו גמדים או שמנים. זה עובד יפה בטלמרקטינג אז כנראה אמור לעבוד גם פה. לרוב זה עובד, אבל אז כדי לקזז בצורה משמעותית את היתפסותנו בשקר הקטן על מראינו הלא מצודד אנחנו מחוייבים לשלוף את התותחים הכבדים שלנו, כלומר הרהיטות והיכולת המילולית שלנו. לרוב גם שם אנחנו נכשלים, אבל שם עוד יש לנו תקווה קטנה שאולי אולי אם היא תהיה מספיק שתויה היא לא תבחין בקישקושים שאנחנו פולטים. לכן שכחו מבתי קפה מצועצעים שרק מעירים אותה, קחו אותה ישר לאיזה פאב אפלולי או לכל הפחות לאיזה פאב מול הים שם האווירה תעשה את שלה והסיכויים שלכם יגדלו בהתאם.
אז האם אפשר למצוא אהבה באתרי הכרויות? עם השאלה הזו פתחתי על מנת להרחיבה בהמשך. בנתיים רק אומר שאל תתייאשו זה יגיע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה