מה קרה לנו בשנים האחרונות? ישנה תופעה שהולכת ומחמירה בעולם המערבי, שבה לא רק שאנחנו מתחתנים מאוחר מידי, אלא שאחוזי הגירושין עולים עד כדי כך שבמדינות מסוימות אחוזי הנשואין שווים כמעט לאחוזי הגירושין.
הבעיה הראשונה של גיל הנישואין המאוחר יחסית נגלה לי לראשונה כאשר חיפשתי בת זוג באתרי הכרויות שונים וגיליתי שאחוז ניכר מהנשים פשוט מחכות עד לסיום השעון הביולוגי שלהן, לרוב גיל 30 עד 35 ועדיין לא מצאו זוגיות . ייתכן כמובן שאופיין של אתרי הכרויות מנקז אליהן נשים בגיל מתקדם יחסית, לאחר שהן כבר התייאשו מהדרכים הקונבנציונליות למצוא בן זוג. אך הסטטיסטיקות הכלל ארציות, אף הן, מאוששות את העובדה שאכן גיל הנישואין עולה יותר ויותר, הן בקרב הנשים והן בקרב הגברים, בעשורים האחרונים. אותן הנשים מגיעות למצב שבו הן במרוץ צמוד , רווי מתח ועצבים, למצוא בשנה או השנתיים שנותרו להן לתום עידן הפוריות - בן זוג. מצב זה בהחלט מעמיד אותן בפשרות כואבות שקרוב לוודאי לא היו עושות עשר שנים קודם לכן. המצב לא שונה בהרבה גם אצל הגברים, אם כי מהמשוואה הזאת הם יכולים להוציא את לחצי השעון הביולוגי המאפיינים נשים רבות.אז מה קורה לנו? מדוע אנו לוקחים סיכונים מיותרים שכאלו, המלווים לבסוף בפשרות לא הכרחיות שסופן חתונה חפוזה מתוך איזה אילוץ או כורח ביולוגי? הרי אם תשאלו את רוב הנשים הללו שהתמהמהו בהחלטתן להתחתן בגיל צעיר , רובן , כך אני סבור, ישמחו להחזיר את הגלגל אחורה ולתקן את המשגה אותן הן עשו.
האם התירוצים הקבועים השגורים בפינו, כגון - קריירה, אי מוכנות נפשית , כלכלית או סתם חוסר מזל במציאת בן זוג , הם תרוצים אמיתיים או שמה דחיינות לשמה המלווה בפחד מהתחייבות והתמסדות אמיתית.
אנו חיים בתחושה שהדורות של הורינו או סבתינו היו נאיביים או מתוחכמים פחות מאיתנו ויותר כבולים למסורות ישנות של נישואין מוקדמים ע"י שידוך וכיוצא באלה. כיום אנו נהנים לחשוב שהתיחכום שלנו מקנה לנו איזה מונופול על האמת, כעין איזה עליונות על פני הדורות "הבורים והחשוכים" של העבר. בפועל כשמסתכלים על כמעט מרבית הרבדים של חיינו , לא רק בענייני הזוגיות או האהבה, אנו מגלים יותר ויותר שלהמציא את הגלגל מחדש אולי יוצרת מכונית מהירה יותר, אך לא בהכרח בטיחותית יותר וסופה להתנגש בעוצמה לתוך הקיר.
כאנלוגיה לדברי הקודמים, אנו רואים מישורים רבים שבשם הנאורות , המודרניזציה, הפמניזם, הפוסט מודרניזם, הליברליזם ועוד עשרות ביטויים אקדמיים מיופיפים- מישורים הנהרסים תחת איזה שכלתנות פילוסופית שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות האנושית. התא המשפחתי, או כל תפיסת הזוגיות והנשואין למשל הופכים בהדרגה לאיזה מושג אמורפי שמתחיל להישחק בעשורים האחרונים. אלו הם תבניות אנושית שהחברה עיצבה אחרי אלפי שנות ברירה טבעית , אם תרצו, אשר הוכיחו את עצמם. האם עשרים או שלושים שנה מספיקים לנו כחברה להחליט שתם זמנם של תבניות אלו וכדי ליצור תבניות חדשות. אני האמת בספק, ולראיה אנו רואים את הקשיים איתם החברה האנושית ניצבת בניתוץ תבניות אלו- למשל בגיל הנשואין המאוחר ובאחוז הגירושין הגבוה מאוד שחלו בעשורים האחרונים.
איני רוצה להישמע כעין איזה רפובליקאי אמריקאי או כקתולי שצועקים בגרונם האדום - "די להפלות", "די לניאוף" וכיוצאים באלו, חלק מהערכים שהם מייצגים הם אכן ערכים שתם זמנם. אבל לעיתים גם אותו הילד שצועק "זאב זאב" מתגלה כדובר אמת . השאלה מתי לבטלם לחלוטין ומתי לבדוק האם יש דברים בגו.
בפעם הבאה שתבקרו באתרי הכרויות מתוך חיפוש זוגיות ובהנחה ועברתם את גיל ה- 30 , תשאלו את עצמכם האם אתם החלטתם מתוך בחירה חופשית להישאר רווקים זמן רב כל כך או שמה החברה שבה אתם חיים עיצבה את השקפתכם להישאר כאלה, בשם אותם הערכים "החדשים" שעיצבנו בשנים האחרונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה